יום שלישי, 16 ביולי 2013

156. סיפור Hungary Transdanube 2013


שלום,

סיפור רכיבת Hungary Transdanube לשנת 2013. (אנגלית)




להונגריה הגעתי ביום ראשון אחה'צ, למחרת הסיום של הרכיבה בבלגיה.

נחתתי בבודפשט, ושהיתי בעיר יומיים כתייר.
ביום שני הגיע איציק הימן, וטיילנו בעיר ביחד.
כשסיפרתי לחברים על הרכיבה, וניסיתי לעניין אותם להצטרף - רק איציק הרים את הכפפה.

בעצם, עשינו רק דבר אחד: הלכנו לבית הכנסת הגדול, אך מאחר והכניסה אינה חינם - לא נכנסנו (לא עניין של תקציב, אלא של עיקרון...) משם לאורך הנהר עד לפרלמנט, וחזרה למלון. צילמתי תמונות לפוסט עתידי, של "גלויה מבודפשט."

ביום שלישי נסענו ברכבת ל Veszprem, שם מתחילה הרכיבה.
שהינו במלון שהומלץ ע'י המארגן, ופגשנו שם חברים.
איציק פגש שם רוכב גרמני שרכב איתו ב PBP 2007.

כאמור, אני אחד מחמישה רוכבים שרכבו גם בבלגיה לפני פחות משבוע. האחרים הם רוכבת גרמניה, ו 3 רוכבים מארה'ב.
פגשתי את האמריקאים ב Bike Check, ובמסעדה בערב. אכלתי גולאש, עם תוספת שהומלצה ע'י המלצר - נטיפי חלבון ביצה. איציק אמר שזה החלבון הכי טוב שיכול להיות, ואני אמרתי שזה טעים לי.
אמרנו למלצר שנבוא לאכול שם שוב, בראשון בערב, אחרי הרכיבה.

- -

המלון בו לנו היה מרוחק כ 2.5 ק'מ מנקודת ההתחלה.
הזינוק נקבע ל 05:00, וכשהגענו לנקודת הזינוק, כ 20 דקות לפני תחילת הרכיבה, כבר היו שם עשרות מהרוכבים.
צילום משותף כולל כל הרוכבים, ויצאנו לדרך.

עוד בהוראות הרכיבה, נקבע שהקילומטרים הראשונים יהיו בליווי, כולם ביחד.
המסלול מתחיל בירידה ארוכה לאגם Balaton, ובמישור לאורכו במשך כמה עשרות קילומטרים.
די מהר נהיו דבוקות, ואני חושב שאיציק ואני היינו בערך באמצע, בדבוקה של כ 15 רוכבים.
3 האמריקאים היו מאחורינו (הם עצרו למשהו, וירדו מהדבוקה שלנו.)
האופנועים ליוו אותנו במשך כ 60 ק'מ, לרוב סוגרים לנו צמתים.

הדבוקה כללה בעיקר איטלקים, מתוכם 3 רוכבות.
נשארנו בדבוקה עד הקונטרול הראשון, ב 125 ק'מ.
בכניסה לעיר, איציק אמר שהוא מרגיש פנצ'ר בקדמי, אך אני לא הצלחתי "לראות את זה בעיניים." ראינו את הגרמני שהכיר את איציק בכיוון היציאה, אחרי הקונטרול.
הקונטרול היה מלון בכיכר העיר, ובנגיעה, הורגש מחסור באוויר. בזמן שאיציק החליף פנימית - אני מצאתי לי אוכל. שתי לחמניות, אחת עם נקניק עוף, והשניה עם גבינה.
בזבזנו שם הרבה זמן, ועד שיצאנו - האמריקאים הגיעו.
בדקתי, והיינו יותר מ 45 דקות אחרי הגרמני.

הקונטרול השני, היה בעיר Pecs, ב 196 ק'מ, בגלידריה בכיכר העיר, ללא אוכל.
איציק אמר שהוא ראה פיצריה לא רחוק, אך אמרתי שזה יהיה בזבוז זמן, וקנינו מאפים במאפייה.
האמריקאים אכלו במקדונלד'ס, ואני הצטערתי שפיספסתי את זה.
היו שלטים לבית כנסת, אך לא בדקנו.

אחרי הקונטרול השלישי יש קטע של כ 100 ק'מ עד הקונטרול הבא.
הייתי רעב, ואמרתי שעדיף שנאכל משהו לצהריים (היתה שעת אחה'צ, ולא אכלנו ארוחת צהריים...)
היתה רוח פנים והזדחלנו ב 22-24 קמ'ש.
עצרנו במאפייה, ואני קניתי מאפה פיצה, ועוד מאפה עם קקאו, או משהו מתוק אחר לא מזוהה.
בקטע הזה היו שיחות ארוכות עם איציק לגבי תזונה.
מסתבר שאני עושה דברים ש"מעכבים ספיגה" של משהו שלא הייתי רוצה שיתעכב, ומאידך גיסא, אני אוכל דברים שלא עוזרים בכלום.
ממש פלא שבטני אינה מתפוצצת, או שאני בכלל מסוגל לרכוב יותר מ 50 ק'מ מחוץ לעיר...

כשאכלנו ראינו את האמריקאים עוברים, וחשבתי שזו הזדמנות לחבור אליהם.
אחרי העצירה אני הובלתי ב 30 קמ'ש מול הרוח. וכשאיציק הוביל זה היה במהירות של 24 קמ'ש. כנראה הגוף שלי שמע את איציק, וספג את מה שצריך, ולא ספג את מה שלא צריך...
אחרי כ 20-30 דקות תפסנו את האמריקאים, ורכבנו איתם, עם החלפות, במהירות די קבועה של 25 קמ'ש.
מתישהו הם עצרו, ואנחנו המשכנו הלאה. שוב הגברתי קצב כשהובלתי, ומתישהו הגענו לדבוקה איטלקית, שכללה את הרוכבות.

לקונטרול החמישי ב 408 ק'מ הגענו איציק ואני לבד, באמצע הלילה. זה היה מלון, וכלל את התיקים שלנו.
היו שם כ 20 זוגות אופניים לפחות, של רוכבים מהירים מאיתנו.
קבענו שעת יציאה, וכיוונתי שעון ל 20 דקות לפני. איציק אמר שהוא צריך יותר זמן, אז הוא כיוון שעון ל 40 דקות לפני שעת היציאה.
כשיצאנו, היו שם רק 4 זוגות אופניים. 3 של האמריקאים, והרביעי של אמריקאי שמתגורר בשבדיה, ורכב עם האמריקאים.

לקונטרול הבא ב Herend, ב 536 ק'מ, יש 128 ק'מ, ורכבנו אותם לאט, בעיקר (לדעתי...) בגלל שעצרנו רק פעם אחת לאכול, בחנות מכולת בכפר קטן.
לקראת סוף הקטע יש גבעות. אחת מהן די ארוכה, של כמה ק'מ. איציק טיפס מאוד לאט, ואני המשכתי בקצב שלי.
עצרתי בצומת הקרוב לחכות לו, ואחרי כ 10 דקות שהוא טרם הגיע, התיישבתי על הכביש.
הוא הגיע כ 25-30 דקות אחריי. הוא אמר שהיה לו מאוד קשה, ושהוא אפילו הלך קצת, והוא מתכוון לפרוש בקונטרול.
אני אמרתי ש"קודם נגיע לקונטרול, נשתה ונאכל, ואז נראה..."
היו לנו כ 4 שעות עודף על שעת הסגירה של הקונטרול, ואיציק יכל להתאושש. אני הרגשתי טוב מאוד.
בכניסה לקונטרול ראיתי את L.V (שם מלא שמור במערכת...) מבולגריה. זהו רוכב מנוסה, שרכב יותר מ 15 רכיבות 1200, ואף השתתף ב RAAM בשנה שעברה.

אחרי שהחתמתי כרטיס חיפשתי אוכל. פגשתי את הרוכבים האמריקאים, והם אמרו שהם יצאו כשעתיים אחרינו מהמלון (כלומר - הפסדנו שעתיים יקרות שיכולנו לנצל לשינה או להתקדם על הכביש...)
רציתי להיכנס לסופרמרקט, אך לא ראיתי אף אחד באזור שיוכל לשמור לי על האופניים. בבאר ליד ראיתי רוכב איטלקי וביקשתי ממנו שישמור לי רגע על האופניים. הרוכבת שאיתו נכנסה רגע לבאר.
רצתי לסופרמקט ובחרתי דברים. היה תור בקופה היחידה, והנחתי את הדברים שלי, ורצתי חזרה "לשחרר" את האיטלקי משמירה על אופניי. הרוכבת שהיתה איתו זו H.M מגרמניה, שפגשתי כמה ימים לפני, ברכיבה בבלגיה. אמרנו "שלום," והם יצאו לדרכם.
חזרתי לסופרמקט, שילמתי על הקניה, והתיישבתי על הרצפה לאכול.
חלק מהאמריקאים הגיעו, ואמרתי להם שהם "ייאלצו" לרכוב איתי, כי איציק פרש (כך הוא אישר לי ב SMS.)
בינתיים סיימתי לאכול, והאמריקאים עוד היו עסוקים, אז אמרתי שאצא והם כבר יתפסו אותי.

הקונטרול הבא נמצא 40 ק'מ משם, ב 576 ק'מ. זו פיצריה, ורכבתי לבד.
שם פגשתי את הגרמנייה והאיטלקי, ועוד חבורה של בולגרים.
לא הזמנתי פיצה, כי מיהרתי להצטרף לשאר הרוכבים שעמדו לצאת, ויצא שאני הייתי מוכן ראשון.
חשבתי לרכוב עם הבולגרים שהם יותר איטיים מהגרמנייה.
התחלתי לרכוב לבד, ומהר מאוד הגרמנייה והאיטלקי השיגו אותי. הגברתי קצב, והצטרפתי אליהם.
הגרמנייה הובילה ב 32 קמ'ש, והאיטלקי הוביל ב 28 קמ'ש. אני הובלתי ב 30 קמ'ש.
הערב כבר התחיל לרדת, ואני עדיין החזקתי איתם. נכנסנו לבאר למלא מים, שתינו קולה, והתחלקנו בצ'יפס.
האיטלקי זכר אותי מ 1001 Miglia של 2008. :-)
חבורת הבולגרים עברה אותנו כשהיינו בבאר, אך עקפנו אותם שוב די מהר.
זה קטע ארוך, של כ 138 ק'מ, ובסופו חיכה להם מלון.
לי חיכה מלון עוד כ 88 ק'מ משם, ב 802 ק'מ. נפרדנו בקונטרול, והמשכתי לבד.
ראיתי באר פתוח (מחזה נדיר בכפרים שם בשעה הזו...) ונכנסתי. הם אפילו הסכימו להגיש לי אוכל (שמנת חמוצה מוקרמת בגבינה צהובה על מאפה.)
רכבתי את ה 88 ק'מ די עייף, לאט, ועצרתי פעמיים בתחנת אוטובוס לשינה של כ 10-20 דקות.
הגעתי למלון ב 03:30, וכיוונתי שעון ל 09:30. היו לי יותר מ 10 שעות עודף, אך העדפתי לרכוב ביום, ולישון בפעם השלישית, למרות שטרם היה לי מלון מוזמן ללילה השלישי.

קמתי ב 08:00 לפני השעון. התקלחתי, ושאלו אותי בקבלה אם אני רוצה ארוחת בוקר. היה לי זמן, אז הסכמתי בשמחה, והיתה ארוחת בוקר טובה, גם אם מינימליסטית (חביתה, לחם עם חמאה וריבה, תה) מול ארמון אסטרהאזי.
לא ידעתי איפה אני ממוקם ביחס לשאר הרוכבים, וקיויתי "להתאפס על המיקום" שלי בקונטרול הקרוב, 34 ק'מ משם, ב 836 ק'מ.
ידעתי שלאמריקאים היה מלון כ 130 ק'מ מאחור, וקיויתי שעדיין הייתי לפניהם.

בקונטרול הקרוב פגשתי זוג גרמנים, שלא ידעו היכן הם ממוקמים. הם יצאו לפניי, ועד שאני יצאתי (אכלתי טוסט גדול...) הגיעו שני בולגרים.
הקונטרול הבא היה מרוחק כ 89 ק'מ, ב 915 ק'מ, אותם רכבתי לבד. לא השגתי אף אחד, וגם אף אחד לא השיג אותי.
בקונטרול שמתי לב שאיבדתי את הווסט הזוהר. הוא היה מחובר בצורה לא מיטבית לתיק, וכנראה נפל בכביש המשובש. זו בעיה, כי לא אוכל לרכוב בלילה ללא הווסט הזוהר!
פגשתי בקונטרול את רוב הבולגרים, שעמדו לצאת ביחד, ויצאתי איתם. ביחד היינו כ 10 רוכבים.
ניחשתי שהגרמנייה והאיטלקי לפנינו, אך האמריקאים אחרינו.
ביציאה מהעיר ראיתי תחנת דלק. נכנסתי, וקניתי ווסט זוהר. נרגעתי.
ליד הקופה ראיתי חטיף שוקולד בשם Balaton, וקניתי. הטעם דומה לטוויסט שלנו.
השגתי את הבולגרים, והמשכתי איתם.

מהר מאוד הם התפצלו לשתי קבוצות של 2 רוכבים ו 5 רוכבים.
2 הרוכבים בראש רכבו בקצב טוב ונצמדתי אליהם.
הם דיברו בבליל של שפות, כל משפט בשפה אחרת. דיברנו קצת, ומסתבר שאחד בולגרי והשני הונגרי.
בתוך העיר הגדולה Gyor הם הסתבכו בניווט, ואני ניווטתי (לי היה GPS, ולהם לא...)
הבולגרי גם אמר לי "You are a very good rider", והחמאתי לו בחזרה. :-)
ההונגרי מדבר הרבה, והוא גם עושה פנטומימה עם כל הגוף בזמן שהוא מדבר. לא היה רגע אחד משעמם איתם.
51 הק'מ עברו מהר, והסיום היה בקיר לא קצר, שמסתיים בפאבה, במנזר בראש ההר ב Pannonhalma, ב 966 ק'מ.
משם המסלול גבעי, אבל התאמצתי והחזקתי איתם, למעט פעמים בודדות שנשרתי בגבעות.
בקונטרול ב 993 ק'מ פגשנו את זוג הגרמנים שפגשתי בבוקר.
כבר היה ערב, ולגרמנים היה מלון לא רחוק משם.
שלושתנו (בולגרי, הונגרי, ואני) אמרנו שנרכוב לפחות עד הקונטרול הבא "ואז נראה" (ההונגרי עשה פנטומימה של שינה קפואה בתחנת אוטובוס...)

הדרך אחרי הקונטרול גבעית, ואחרי שהם חיכו לי פעמיים - ביקשתי מהם לא לחכות לי.
כשהגעתי לקונטרול (ראש ההר, פאבה...) הם עדיין היו שם, והיו שם גם 5 איטלקים.
היתה שעת לילה בין שבת לראשון, והאיטלקים אמרו שהם יוצאים, וגם הבולגרי וההונגרי אמרו שהם מצטרפים, אז הצטרפתי גם.
רכבנו באיזי כל הלילה, והצלחתי להחזיק איתם בגבעות.
מתישהו הם אמרו שעוצרים ל 10 דקות שינה על ספסלים של בית קפה. בלי להגיד לאף אחד כיוונתי שעון מעורר ל 15 דקות "בכל מקרה..."
כולם קמו מהשעון שלי. מסתבר שאף אחד אחר לא כיוון שעון מעורר...

לקונטרול שלפני הסיום הגענו ב 06:30, והיה בורגר-קינג שאמור היה להיפתח ב 07:00.
חיכינו עד שייפתח, והתיישבנו לאכול.

הדרך לסיום דרשה מעט ניווטים, ולמרות שלאיטלקים היו GPS-ים, הם טעו בדרך, ואני צעקתי להם לחזור לנתיב.
פעם אחת היתה צומת עם פניה באמצע ירידה חדה, והיה ברור שהם יפספסו את זה. צדקתי... :-)

הגענו לסיום ביחד, 8 רוכבים. הצטלמנו, ונפרדנו. :-)

בערב הלכתי לאכול עם איציק, וכשחזרנו, איציק היה עייף והלך לישון, ואני הלכתי לעוד ארוחת ערב עם איטלקים והגרמנייה. :-)

- -

כמה תובנות על שתי הרכיבות:

*) בבלגיה כולם יוצאים ביחד בבוקר, כך שנקבעים לרוכבים זמני שינה, וחלוקה לימים די קשיחים. זה גרם לזמנים קרובים ל 90 שעות, אבל כולם (למט אחד) סיימו בהצלחה.
בהונגריה הזמנים חופשיים, והזמנים היו בהתאם. רוב הרוכבים סיימו באזור 85 שעות.

*) בבלגיה היו יותר מטרים טיפוס. מדדתי מעל 11,000 מטרים. בהונגריה מדדתי מעל 8,000 מטרים.

*) בכפרים בהונגריה אין מקומות פתוחים עם אוכל אחרי 18:00.
בשבתות גם חנויות המכולת בכפרים סגורות (ופתוחות בראשון...)

*) בהונגריה אין בעיה של מים בכפרים - יש ברזים (משאבות כחולות) לרוב.


קישורים:
חלק 1 של שרשור המעקב בזמן אמת, תודה לעוקבים ולמברכים
חלק 2 של שרשור המעקב בזמן אמת, תודה לעוקבים ולמברכים
הסיפור של איציק, בפורום אופני כביש
שרשור תמונות שצילמתי בהונגריה

טל.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה